כלניות ונוריות

אלו כנראה שני המינים החשובים, הנפוצים והשימושיים ביותר מבין מיני הפקעת והבצל הנשתלים בסתיו. כולנו מכירים את שדות הכלניות הצבעוניות במנחת מגידו, בהרי הגליל ובנגב המערבי אליהם אנו באים כל חורף עם הילדים. וכן את הנוריות האדומות בגליל, ברמת הגולן ובאפיק הירדן. אבל הפרחים שנקבל מהפקעות של המינים התרבותיים, יפים יותר, גדולים ומרשימים יותר ללא כל השוואה למיני הבר.

 יתרונותיהן הבולטים של הכלנית והנורית:

  1. ייבול גבוה מאוד של פרחים ומשך הנבה ארוך.
  2. אפשרות השימוש כפרחי קטיף בעלי חיי מדף טובים מאוד.
  3. שפע צבעים ססגוניים בשני המינים.
  4. קלות הגידול והריבוי וכן התאמה לכל אזורי הארץ.

הכנת הפקעות – המרצה

 על מנת להשיג עונת פריחה ארוכה ככל האפשר יש לבצע בפקעות טיפול המרצה כבר במהלך ספטמבר ולהכינן לשתילה שתהא במהלך אוקטובר – נובמבר.

הטיפול בשני המינים זהה.

את הפקעות משרים במים למשך 12 שעות (לא יותר), מוציאים את הפקעות אשר תפחו במים ומסננים.

מכניסים לשקית ניילון פשוטה, סוגרים היטב את השקית ומניחים במקרר למשך 2-4 שבועות בארגז הירקות (4-5 מעלות).

פקעות שנרכשו מתחילת דצמבר ואילך, מתפיחים 12 שעות ושותלים ללא דיחוי וללא המרצה במקרר. משתילות דצמבר ואילך, מתקצרת תקופת הפריחה.

רצוי לטבול את הפקעות שהותפחו בתמיסה עם חומר למניעת רקבונות העלולים להופיע במהלך ההשהיה במקרר (לא רעיל). הוראות טיפול וחומר מתאים ניתן להשיג במשתלה.

 הכנת הקרקע לשתילה

 כלנית ונורית מגדלים בשטח שטוף שמש (ניתן גם בעציצים ובאדניות).

את הקרקע יש להפוך בעזרת קלשון חפירה ולהוסיף לכל 1 מ"ר כ- 3-4 ליטר קומפוסט או הומוס וכ- 80 גרם אוסמוקוט או דשן מינרלי אחר בשחרור איטי ל- 6 חודשים.

משלימים תיחוח בעזרת מעדר, קלשון כפוף או כלי מכני ומיישרים בעזרת מגרפה.

כדאי לייצר שיפועים מתונים או שבילים לניקוז פני הקרקע ולמניעת שלוליות ומים עומדים בעיתות של גשם.

מבנה הפקעת

לפקעת של כלנית מדור ראשון (מזרעים) ישנו מבנה אופייני של קונוס מחודד. כיוון השתילה הינו עם החוד כלפי מטה.

לפקעת של הנורית – מבנה מפוצל לאונות קטנות, אשר נשברות בקלות בכל מגע. כיוון השתילה הינו עם האונות "השפיצים" כלפי מטה.

אפשר שלפקעות אשר המתינו במקרר כחודש, ישנו כבר בצבוץ של "עיניים" ושל שורשונים. במידה ולא – גם בסדר.

 השתילה והגידול

את הפקעות טומנים בעומק של 4- מתחת לפני הקרקע בגומחה קטנה שמכינים בעזרת דקר שתילה או בשתי אצבעות. את פקעת הכלנית אפשר לשתול בנעיצה אל תוך הקרקע התחוחה לעומק של כ- 3-. את פקעת הנורית הנוטה להתפרק יש לאחוז את כאשר האונות כלפי מטה, להגן עליה בעזרת שלוש אצבעות ולהניח בגומחה ללא לחיצה.

לא מכסים מיד את הבור לכל עומקו, מכסים בכ- אדמה ומשקים היטב. את השקע שנותר מכסים עם פריצת העלים במהלך הימים הבאים.

הכלניות והנוריות מצמיחות שושנת עלים סבוכה וכדורית התופסת כ- 20- ולכן עומדי השתילה יהיו כ- 20- פקעת מפקעת.

פריצת עלים מתרחשת בתוך ימים ספורים, ובמהלך כחודש ימים מתפתח סבך העלים ומתוכו יצמחו הפרחים במהלך פברואר, מרץ ואפריל. עשרות פרחים מכל פקעת. את הפרחים ניתן לקטוף ולשים באגרטל.

הקטיף

את הכלנית קוטפים בעזרת האצבעות. מחליקים בוהן ואצבע מורה לאורך גבעול הפרח עד בסיסו, צובטים ומסובבים עד שמתנתק הגבעול – אין למשוך את הפרח פן יעקר הצמח כולו.

אפשר גם להשתמש במקטפה צרת להבים. פרח הכלנית נקטף במצב סגור כאשר הניצן עדיין נטוי הצידה, אבל משקף באופן מלא את צבעו של הפרח.

את פרח הנורית עדיף לקטוף בעזרת מקטפה צרת להבים. מפסקים את העלים על מנת לראות את בסיס גבעול הפרח הנקטף וגוזמים בעדינות מבלי להשחית עלים שכנים או גבעולי פרחים צעירים הצומחים בסמוך. פרח הנורית נקטף כמעט סגור, אבל משקף היטב את הצבע.

הזנה

מינוני ההזנה שהוזכרו בשלב הכנת הקרקע מספקים את צרכי הגידול לכל העונה. לחילופין אפשר להזין במהלך הגידול על ידי מתן 15-20 גרם של דשן "20-20-20" לכל מ"ר, אחת ל- 15-20 יום.

הגנת הצומח

כלניות ונוריות נתקפות בין היתר בכנימות שהן חרקים מוצצים ובוירוסים (אשר מועברים אל הצמח בעזרת כנימות). הוירוסים גורמים לעיוותים בעלים ובפרחים, מקטינים את ייבול הפריחה, גורמים לניוון הצמחים ולקיצור משמעותי של משך הגידול האפקטיבי. הוירוסים עוברים בפקעות גם לשנה הבאה, דבר המוריד את איכות הגידול בעונה הבאה כבר מתחילתו. על מנת לצמצם נזקים אלו, עלינו לצמצם את אוכלוסיית הכנימות. מומלץ להגמיע בעזרת משפך כל מ"ר של גידול ב- 1-2 סמ"ק של קונפידור מדולל במעט מים, פעם או פעמיים במהלך הגידול (אמצע פברואר ותחילת אפריל).