רקפת מצויה / בר

 "מתחת לסלע פורחת לפלא רקפת נחמדת מאוד" (לוין קיפניס)

 רקפת הבר הינה פקעת גיאופיט ממשפחת המרסיניים. הרקפת היא פרח מוגן והיא אחד המינים העדינים, היפים והחביבים ביותר בפרחי ארצנו. הרקפת פורחת בחורף ובאביב ומושכת מאוד את קהל המטיילים. טיול בגבעת הרקפות או בחורשות הצפון בזמן הפריחה, הינו חוויה מלבבת ביותר לכל המשפחה.

 עם רדת הגשמים הראשונים, מגיחים עלי הרקפת מתוך האדמה, פריחתה העדינה והריחנית מתרחשת במהלך חודשי החורף ונמשכת עד סוף האביב, עד להופעתם של אירועי השרב באפריל-מאי. בשנים האחרונות, הותרה הפצת רקפות הבר גם אל גינות הבית. הדבר נעשה ברישיון מיוחד ובמשולב עם הפצה בטבע של חלק מיבולי הפקעות.

 בהיות הרקפת רב-שנתית, ניתן לגדלה שנים רבות בעציץ או בקרקע והיא צומחת בקלות ומניבה פרחים בכל חורף מחדש.

 שתילה וגידול

 את הרקפת רצוי לגדל בכלי, על מנת שניתן יהיה להעבירו בקיץ למקום יבש ומוצל למשך תקופת "התרדמה". במידה וטומנים את פקעת הרקפת באדמת הגינה, יש לוודא – ייבוש מלא של סביבת הרקפת בקיץ, שאם לא כן סביר להניח כי תרקב ותישמד.

 את הפקעות, כדאי לטמון בכלי בנפח של כ- 4-6 ליטר לפקעת בודדת.

יש לשים לב שצידה החלק של הפקעת יהיה כלפי מטה.

מניחים את הפקעת בתערובת עציצים רגילה, בעומק של 2-3 ס"מ בלבד ומשקים היטב.

יש להמתין מספר ימים בין השקיה להשקיה עד להתייבשות שכבת המצע בה נתונה הפקעת ולא לנסות להמריץ נביטה בעזרת השקיות, פן תרקב הפקעת טרם נביטתה.

משנבטו העלים, יש לשמור על לחות קלה בקרקע.

אם שותלים מספר פקעות בכלי אחד, יש לשמור על רווח של כ- 15-20 ס"מ בין הפקעות.

הפריחה מתקבלת כאמור במהלך ינואר או פברואר ונמשכת ברציפות כארבעה חודשים.

רק להנות מן המראה המלבב ומן הריח המיוחד.

 ניתן להאריך את עונת הצמיחה והפריחה על ידי המשך השקיה וכן על ידי העברת הכלי עם הצמח לסביבה מוגנת יותר ממכות החום של האביב. בסופו של דבר הקיץ מנצח וכאשר מצהיבים העלים, מפסיקים להשקות לחלוטין עד סוף אוקטובר הבא. אין צורך להוציא את הפקעת מן המצע והוא ישמש לעוד עונה או שתיים אך כדאי החל מדצמבר ינואר ללוות את הגידול בהמרצה קלה ב- אוסמוקוט או ב- "20-20-20" ולהתייעץ איתנו לגבי אופן היישום והמינונים.

 ריבוי

 ניתן בקלות רבה להרבות את רקפת הבר מזרעים.

במהלך עונת הפריחה ובסופה, נוצרים הלקטים כדוריים המכילים כמה עשרות זרעים כל אחד.

משייבשו ההלקטים והתחילו להתבקע, ניתן לאספם לשחרר את הזרעים ולשומרם בשקית נייר בטמפ' החדר עד הסתיו.

בנובמבר, ניתן לזרוע באדנית (ראה זריעת ירקות), בדומה לזריעת גזר או צנונית ומתקבל בקלות ייבול פקעיות להמשך גידול.