בצלים ופקעות- גיאופיטים

"כשושנה בן החוחים כן רעייתי בין הבנות" שיר השירים

פסוק זה כתב דוד המלך כנראה בהשראת פרח השושן הצחור הפורח בתחילת הקיץ בהרי הצפון. פרחיו הגדולים והלבנים בוהקים למרחוק ניסעים על גבעול גבוה ובולטים ברעננותם על רקע כמישתה של הצמחייה מסביב.

פרחי הבצלים והפקעות הם מן ההדורים והמפוארים שבפרחים. רב המינים המשמשים בגינון, נשתלים בסתיו, גדלים בחורף ופורחים במהלך החורף והאביב- כל מין בעיתו.

משך הפריחה של רב פרחי הבצל והפקעת קצרה למדי- כ-10 ימים עד שבועיים, למעט מספר מינים שפריחתם נמשכת מספר חודשים כגון נורית, כלנית, רקפת, בת-קלה, דהליה (בקיץ) ואחרים. רובם שימושיים ביותר כפרחי קטיף (ראה מאמר כלניות ונוריות)

מיני הבצל והפקעת נבדלים זה מזה בתכונותיהם, במופע הצמיחה והפריחה, וכן בהנחיות המקצועיות המלוות את מהלך הגידול והטיפול בשלבים השונים, כל מין ודרישותיו. כמעט את כל המינים ניתן להרבות בהצלחה ולשמר לשתילה חוזרת בעונה הבאה. חלק מהגיאופיטים ניתן להרבות גם מזרעים. הגיאופיטים הם, צמחים רב שנתיים בעלי פקעת, בצל או קנה שורש.

את מרבית המינים -למעט חריגים- אפשר להשאיר בקרקע למשך תקופת התרדמה בקיץ (גם בעציצים ואדניות), והם ישמרו היטב לצמיחה ולפריחה בעונה הבאה זאת בתנאי שבעונת הקיץ תהיה הקרקע בסביבתם יבשה. (לחות בקרקע תעודד מחלות ורקבונות והגיאופיטים עשויים להישמד).

 סביבת הגידול והכנת הקרקע

את רב פרחי הבצל והפקעת, יש לגדל בסביבה שטופת שמש חלקית עד מלאה ומוגנת מרוחות עזות ומברד. הם אוהבים קרקע פורייה, טמפרטורות נמוכות באוויר ובקרקע ואורך יום קצר. רובם אוהבים אורך יום קצר. ניתן לגדל גיאופיטים בהצלחה רבה גם במצעים מנותקים (עציצים ואדניות).

בגיאופיטים מאגר של חומרי בניין המשמרים את קיומם בתקופת התרדמה, ומשמשים אותם בשלבי ההתעוררות והצמיחה הראשונים, אבל על מנת לקבל תוצאה טובה של צימוח ופריחה ושל בצלים או פקעות מפותחים דיים וטובים לשתילה חוזרת, יש להטעין את הקרקע טרם השתילה במנה מתאימה של חומרי הזנה. המינונים הם: 3-4 ליטר קומפוסט, וכ- 80-120 גרם אוסמוקוט לכל אחד מ"ר, מנה המספיקה לעונת גידול שלמה.

 השתילה- עומק ועומד (מרווחים בין הפקעות)

שתילת גיאופיטים מתבצעת בקרקע פורייה תחוחה ומנוקזת.

בעזרת כף שתילה, כוס שתילה או כף היד פותחים גומחה בעומק הדרוש ומניחים בתחתיתה את הבצל/פקעת, בשים לב לכיוון הצמיחה ולכיוון ההשתרשות, את הגומחה מכסים באדמה תוך הידוק קל. בתום השתילה משקים היטב. אפשר גם לשתול בתלמים אותם פותחים בעזרת מעדר.

רוב הבצלים והפקעות נטמנים עמוק למדי וקרוב זה לזה- פרט למספר חריגים שיצוינו בהמשך, העומק בין 5- מעל קצה עליון, ובמרחק של בצל עד שניים, בין בצל לבצל בהתאמה לגודל הבצלים/הפקעות. מומלץ לשתול כל מין בסביבה משלו, באופן זה מתקבלות קבוצות אופייניות של צמיחה ופריחה עם דירוג פנימי בין הקבוצות וכן, מתאפשרת אבחנה קלה בין המינים בעת הוצאת חומר הריבוי מן הקרקע. (כמובן שאפשר לפזר, לרווח ולערבב בין המינים והצבעים הכל לפי טעמו של המשתמש).

חריגים הנשתלים במרווחים של 20- הם הכלנית, הנורית, הרקפת, ובת-קלה. גם לשושן למיניו דרוש מרווח של כ- בין הבצלים. בצלי אמריליס נשתלים קרוב יחסית זה לזה אך עם קודקודי הבצל מעל לפני הקרקע. כלניות נוריות ורקפות נטמנות בעומק של 2- בלבד (ראה מאמר "נוריות וכלניות").

 
מהלך הגידול- הזנה והגנת הצומח

הזנה:

חלק ממיני הבצל והפקעת מגיבים היטב להזנה במהלך הגידול. הכנת הקרקע בתוספת מינוני ההזנה אשר פורטו אמורים לספק את כל צורכי הגידול למשך כל העונה. במידה ולא הוספו המינונים המתאימים לקרקע בשלב ההכנה, ניתן להזין את הגידול בעזרת דשן מינראלי 20-20-20 שהוא מהיר תמס, זמין מאוד לצמח ועתיר חומרי הזנה. המינונים הם: 15-20 גרם לאחד מ"ר אחת ל- 15-20 יום. (דשן זה ניתן ליישם בצורתו המקורית- ללא המסה במים אך הוא עלול לצרוב את העלווה, ולכן יש לשטוף מידית במים את הצמחים משאריות הדשן). המינים המטיבים להגיב להזנה כזו הם: הסיפן, בת-קלה, איריס, פרזיה, שושן, נורית, כלנית ואחרים. 20-20-20 הוא דשן מסיס ושטיף מאוד ולכן לא מומלץ ליישמו לקראת פרק גשם גדול אלא לאחריו.

הגנת הצומח:

רוב מיני הגיאופיטים אינם רגישים במיוחד למחלות ולמזיקים מיעוטם רגיש למחלות בקטריה או פטרייה הקיימות בקרקע ומחוללות ריקבונות הן בשלבי הצמיחה והן בשלב התרדמה. בין הרגישים נמנים

בת-קלה, סייפן, נורית, כלנית, איריס ואחרים. ניתן לצמצם במידה רבה את נזקי המחלות על ידי טיפול אגרו-טכני מתאים, כגון, שימוש בחומרים מתאימים להדברת מחלות, חיטוי קרקע בחום, לפני השתילה וניהול מחזור זרעים. (נא להתייעץ איתנו).

מינים אחדים מושכים כנימות במהלך הגידול, הטיפול נגד כנימות הוא בקונפידור וניתן בהגמעה 1-2 סמ"ק חומר מהול במעט מים, לאחד מ"ר גידול, פעם או פעמיים במהלך הגידול. הטיפול תגובתי בלבד- אם אין רואים מזיקים אין מטפלים.

ברד:

פגיעת ברד היא הרסנית לחלק מן המינים במיוחד בשלב הפריחה. לכן מומלץ לגדלם בסביבה מוגנת מברד. במידה ושתלנו בשטח פתוח כדאי להצטייד מבעוד מועד ביריעות רשת קלות נגד ברד ובימות החורף הסוערים להתקינן כנגד פגיעתו הרעה. הרגישים במיוחד הם: צבעוני, שושן, סייפן, פרזיה, איריס, יקינטון ואחרים.

 הקטיף

הבת-קלה, הנורית והכלנית הם פרחי קטיף אופייניים. הנוריות והכלניות מניבות יבול בן עשרות פרחים לכל פקעת במשך תקופה של כשלושה חודשים ויותר- יבול המספיק, הן לקישוט הגינה והן לקטיף הביתה. פרחיהם מצטיינים במשך חיים ארוך באגרטל.

יתר המינים ישלימו פריחה בת כשבועיים בגינה ובדרך כלל אינם נקטפים. עם זאת אפשר כמובן לקטוף הביתה סייפן, איריס, צבעוני, נץ חלב, נרקיס, פרזיה, שושן ואחרים ולהנות מיופים בבית. הערה: הותרת גבעולי הפריחה ועלים על הצמח תורמת מאוד לגדילה טובה יותר של הבצלים והפקעות לקראת השנה הבאה. לכן, מומלץ בעת הקטיף לא לגדוע את כל הצמח והעלים אלא להסתפק בגבעול התפרחת בלבד.

 איסוף בצלים ופקעות

כל המינים של הגיאופיטים ניתנים לשימור, לאחסנה במחסן לתקופת התרדמה. לחלקם אף מקדם ריבוי גבוה למדי המאפשר בקלות רבה לקבל יבול פקעות/בצלים לשימוש חוזר כל שנה מחדש. במידה ומתכוונים לעשות שימוש לגידולי קיץ בשטח בו צמחו הגיאופיטים, כדאי להוציא אותם מן הקרקע ולשמרם לשתילה חוזרת. כי סביר להניח שבמידה שיישארו בקרקע רוב המינים ירקבו ויישמדו במהלך הקיץ בגלל מחלות קרקע אופייניות לקיץ ובגלל פעולות מכאניות הנעשות בקרקע לקראת שתילות פרחי הקיץ. (לאור זאת, יש טעם רב בגידול גיאופיטים במצעים מנותקים).

בצלים ופקעות אשר גדלים בסביבה שאין בה השקיה והרטבה בקיץ ניתן להשאיר בקרקע למשך תקופת התרדמה והם ישובו לצמוח ולפרוח באופן טבעי בכל חורף מחדש, פעם בשנתיים- שלוש כדאי להוציאם מן הקרקע פעם לשם פיצול ושתילה מחדש. בין המינים המתאימים להישאר בקרקע לתקופת הקיץ הם: אמריליס, כרכום, איריס, פעמוני גשם, בת-קלה, נץ חלב, נרקיסים, פרזיה, נוריות, כלניות, רקפות ואחרים.

איסוף הבצלים והפקעות מתבצע ידנית.

בעזרת קלשון חפירה בעל ארבע שיניים פותחים את האדמה מבלי לפגוע בפקעות ואוספים את הפקעות אחת-אחת מתוך הקרקע התחוחה. בעזרת מזמרה חדה חותכים את העלים ואת הגבעולים הישנים כס"מ אחד מקודקוד הפקעת/הבצל, שוטפים היטב מאדמה ומייבשים בסביבה מוצלת. בחלק מן המינים- סייפן, פעמוני גשם, בת-קלה, פרזיה ואחרים נוצרות בצד או בבסיס הפקעת, פקעיות קטנות או בצלצלים קטנים שכדאי לאסוף אותם לצורכי ריבוי.

ריבוי גיאופיטים מזרעים

מספר מינים ובהם שושן, חצב, רקפת, כלנית, נורית, סייפן, אמריליס ואחרים ניתנים בקלות רבה לריבוי מזרעים. הדבר מצריך מעט ידע בהנבטה וכמובן סבלנות כי משך הזמן האורך להגיע מזרע לפרח הוא בחלק מן המינים 2-3 עונות גידול.עם קבלת פריחה צפויות להתקבל בחלק מן המינים תוצאות חדשות וצבעים חדשים וזאת חוויה מרגשת למדי.

כלניות ונוריות פורחות מזרעים כבר בסוף עונת ההנבטה הראשונה.

 אחסנה

הנחיות האחסנה שונות ממין למין.

השושן הוא היחידי שנכנס מיד לקירור בעודו לח ומוצק באריזת פלסטיק סגורה בלווית חומר שומר לחות כגון נסורת לחה, כבול או תערובת לעציצים. גם פקעות סייפן מומלץ לשמור בקירור החל מחודש לאחר הוצאתן מן הקרקע וזאת לאחר שמפרידים את הפקעת החדשה מפקעת האם המצומקת שבבסיסה. לפקעת האם אין שימוש והיא נזרקת. בפקעיות הקטנות ניתן להשתמש לריבוי.

 הטמפרטורה הרצויה לאחסנה במקרר היא 4-5 מעלות (כמו בארגז הירקות).

יתר המינים מתייבשים במחסן בטמפרטורת החדר באוויר החופשי וממתינים לשתילה ללא כל טיפול נוסף (פרט לנוריות וכלניות- ראה מאמר).

 הערות:

  1. צבעוני- הסיכוי להגיע לפריחה חוזרת מבצלי צבעוני, עומד על כ- 5-10 אחוזים וגם זאת רק במידה שנצליח להאריך את חיי העלווה כנגד החום המתגבר על מנת שתצמיח בצל גדול ובר פריחה ולכן נרכוש בכל שנה מחדש את הבצלים המיובאים מחו"ל וניתן להם- מוקדם ככל האפשר- כבר בסוף חודש ספטמבר טיפול בקירור ב- 4-5 מעלות למשך 4-8 שבועות. מומלץ לשתול מסוף נובמבר ובמהלך חודש דצמבר פריחה מתקבלת לאחר 65-75 ימים. בצלי צבעוני הממתינים על המדף באוויר החופשי מאבדים במהירות מחיוניותם.
  2. סייפן- ניתן לשתול גם "מחוץ לעונה", במהלך כל האביב והקיץ ולקבל תוצאות פריחה טובות מאוד. תפרחת הסייפן רגישה למזג אוויר שרבי ועשויה להיצרב. משך הזמן הדרוש לקבלת פריחה בשתילות האביב והקיץ הוא כמחצית מהזמן הדרוש לכך בשתילות הסתיו. כ-80-90 ימים בקיץ לעומת 130-150 יום ויותר בשתילות חורף.
  3. חלק מן הבצלים מגיבים להשהיה במקרר למספר שבועות בטרם שתילתם, בקיצור משך הזמן העובר עד לפריחה. קירור של חלק ממלאי הבצלים לפרקי זמן שונים מאפשר קבלת גלי פריחה במועדים שונים מאותו מין במהלך עונת הפריחה. בין המינים הנענים לטיפול זה איריס, נרקיס, יקינטון, נץ-חלב ואחרים.